בפסק דין בייצוג משרדינו הובאה לפתחו של בית המשפט מחלוקת בין בני זוג מתגרשים באשר לחלוקת דירת מגוריהם. ביהמ"ש לענייני משפחה, החליט בסוגיה בפסק דין תקדמי, לפיו הלקוח שייצגנו זכה במחצית הדירה המשותפת למרות הטענות המשפטיות שהועלו על ידי האישה, שמטרתן הייתה לשלול ממנו את חלקו בדירת המגורים.

Family in big houseבקניית דירת המגורים המשותפת, העניקה סבתה של בת הזוג סכום משמעותי בכדי לסייע לנכדתה לרכוש דירה. למרות זאת, רישום הדירה נעשה בחלקים שווים והדירה נרשמה במשותף על שמם של שני בני הזוג. יתרת הסכום שולמה מחשבון הבנק המשותף של בני הזוג באמצעות משכנתא.

עם נישואיהם של בני הזוג, חתמו הצדדים על הסכם ממון לפיו כספי מתנה שיקבל מי מהצדדים מבני משפחתו, יהיו שייכים למקבל המתנה בלבד. לפיכך, טענה בת הזוג כי הסכם הממון חל על המתנה ודרשה לחלק את הדירה שלא בחלקים שווים, כך שתזכה ב75% מן הזכויות בדירה. עוד טענה בת הזוג, כי רישום דירת המגורים על שם שני הצדדים איננו מהווה אינדיקציה לשיתוף וכי הדירה נרשמה כך רק משום שהבנק מחייב רישום באופן זה כתנאי לנטילת משכנתא.

בן הזוג בייצוג משרדינו התנגד לטענותיה של בת הזוג והציג את ההלכה לפיה רישום הדירה בפנקסי המקרקעין מהווה ראיה חותכת לתוכנו. הנטל להוכחת הטענה כי הרישום אינו משקף מהימנה את חלוקת הזכויות בנכס הוא כבד ביותר ומוטל על הטוען אותה. במקרה זה, הנטל מוטל על בת הזוג שלא עמדה בו. יש לציין, שדירת המגורים נחשבת לנכס בעל מעמד מיוחד בעיני בית המשפט, ודי בהוכחת חיים משותפים בה כדי לבסס כוונה של שיתוף.

במקרה הנידון, הדירה נרכשה שלוש שנים לאחר שנחתם הסכם הממון בין הצדדים ועל אף שהיה ביכולתה של בת הזוג לשנותו לא עשתה כן ואף מעולם לא העלתה דרישה לשנות את רישום הזכויות בדירת המגורים. לפיכך, שכאשר המתנה התקבלה, היא נבלעה בכספי קניית הדירה שכאמור נרשמה על שם שני הצדדים בחלקים שווים, גם אם הייתה המתנה מיועדת לבת הזוג בלבד אין היא יכולה להתבסס על הסכם הממון בהיקשר זה ולדרוש חלוקת תמורת דירה שאיננה שווה בין הצדדים.

בית המשפט קיבל את טענות משרדינו ופסק כי על אף הוראות הסכם הממון בדבר הפרדת כספי מתנה שיקבלו הצדדים, בחרו הצדדים לרשום את הזכויות בדירה בחלקים שווים על שם שניהם ולא הביאו לידי ביטוי את המתנה הכספית מאת הסבתא לאם בשום שלב. אין בעובדה כי אחד מבני הזוג תרם יותר מבן זוגו לרכישת הנכס ממקורותיו העצמאיים, כדי להפריך את הנחת השיתוף העולה מן ההתקשרות המשותפת עם המוכר. גם אם כספי המתנה היו מיועדים לבן זוג אחד בלבד, הרי שערבוב כספי המתנה במשאביהם המשותפים של בני הזוג מוביל לתפיסת המתנה כמתנה שניתנה לשני בני הזוג יחד וכספי מתנתה של הסבתא נטמעו בכספי רכישת הדירה.

ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל בנוסף את טענתנו לפיה אם הצדדים היו מעוניינים בחלוקה שאינה שוויונית של דירת המגורים היה עליהם לערוך שינוי בהסכם. מכיוון ששינוי לא נערך והסכם הממון מתייחס אך ורק לכספים ולא זכויות קבע ביהמ"ש כי יש לקבוע לצדדים זכויות שוות ערך בדירה וכי אין לתת עדיפות לאחד מהם. בת הזוג חויבה בהוצאות המשפט.