בית המשפט לענייני משפחה דן לאחרונה בבקשה של נכדיי המנוחה, לקיום הצוואה של סבתם ז”ל, אשר ציוותה להם את דירתה לאחר אריכות ימיה. בית המשפט למשפחה דחה את ההתנגדות שהוגשה על ידי בנה של המנוחה וקבע כי יש ליתן צו לקיום הצוואה.

מדובר בפסק דין שניתן בבית משפט לענייני משפחה בחיפה ביום 09.03.2017 על ידי כב’ השופטת אלה מירז. בפסק הדין בחנה כב’ השופטת אלה מירז שלוש עילות להתנגדות לקיום הצוואה: העדר כשירות המנוחה להבין בטיבה של הצוואה, השפעה בלתי הוגנת מצד המשיבים על המנוחה ומעורבות הנכדים בעריכת הצוואה.

במקרה זה, טען הבן בהתנגדותו, בין היתר, כי אמו המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה, והייתה תחת השפעה בלתי הוגנת של נכדיה, אשר היו מעורבים בעת עריכת הצוואה. הבן ביקש להסתמך על חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, לפיה אמו המנוחה עברה מספר ניתוחים להסרת גידול במוח, נזקקה לשיקום ממושך והתגוררה בבית אבות סיעודי.

בנוסף טען הבן בהתנגדותו, כי אמו  המנוחה הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת. הוא ציין כי אמו המנוחה נזקקה לסיוע בכל הפעולות הבסיסיות (רחצה, אכילה, ניידות), ואחד הנכדים אף עבר להתגורר עם המנוחה בימיה האחרונים. הבן אף סעד אותה בתקופות בהם הייתה מאושפזת ובני משפחה אחרים היו מבקרים את המנוחה בתדירות קבועה, בנוסף לשתי המטפלות.

מנגד, טענו הנכדים הזוכים על פי הצוואה, כי סבתם המנוחה כן הייתה בעלת כשרות משפטית לערוך צוואה. לפי התיק הרפואי של המנוחה, בסמוך לעריכת הצוואה מצבה הקוגניטיבי היה תקין, היא התמצאה במקום ובזמן, מצב רוחה היה תקין, היא שיתפה פעולה, הייתה רגועה ודיברה בשפתה. הנוטריון שערך עבורה את הצוואה העיד גם הוא על כך שהמנוחה הייתה כשירה.

בנוסף, טענו הנכדים כי, סבתם המנוחה יזמה את הפנייה לנוטריונית וציינה מה ברצונה להוריש ולמי מבני משפחתה. לפי הגיונה של הצוואה המנוחה לא סמכה על בניה ורצתה לייעד את דירתה לשלושת נכדיה ולא לבניה. אחד מבניה חלה ולימים נפטר, בן אחר היה שקוע בחובות ממשחקי קלפים והמנוחה לא סמכה עליו בענייני כספים והבן אשר התנגד לצוואה עזב את אשתו ושני ילדיהם לטובת מאהבת, והמנוחה רצתה לדאוג להם.

בית המשפט למשפחה קבע, כי למרות מצבה הבריאותי של המנוחה, לא נפגם כושרה לצוות, וצוואתה נערכה ביוזמתה לפי רצונה החופשי, והורה כי יש ליתן צו לקיימה.

בנוסף, בניגוד לעמדת הבן, בית המשפט הסיק, כי המנוחה הייתה מוקפת בבני משפחה וחברים שהיו חולקים ביניהם את מטלות הסיוע. לכן, דחה גם את הטענה להשפעה בלתי הוגנת מצד הנכדים הזוכים על פי הצוואה.

בית המשפט העדיף את עדותם של העדים החיצוניים, והוא אכן רשאי לעשות זאת, כאשר חוות הדעת של המומחה איננה חד משמעית, או שהמומחה לא הסתמך על מסמכים רפואיים שנערכו בסמוך למועד עריכת הצוואה, או שהחומר הרפואי היה דל.

חשוב להדגיש שהדרישה לעניין הכשרות לצוות ושלילת קיומה של מגבלה כלשהי איננה מחייבת שהצוואה תיערך בתבונה, בסבירות או במידה של הומניות, אלה נוגעים לרצונו של המצווה.

לאור האמור בפסק הדין, משרד עורכי דין אירית רייכמן ושות’ ממליץ למצווה, במקרים המפורטים בפסק הדין, להצטייד בחוות דעת רפואית עדכנית למועד עריכת הצוואה. חוות דעת מסוג זה, בצירוף צוואה ערוכה כדין, תוכל להסדיר מראש את כל ענייני הרכוש של המצווה ויימנעו בעתיד את הצורך בהתדיינויות מיותרות בבימ”ש.