חוק הסדר ההתדיינות בדיני המשפחה

בימ”ש לענייני משפחה דן לאחרונה בסוגיה העוסקת בסכסוך שבין אחות המוריש שהגישה בקשה לצו קיום צוואתו לבין ילדיו שהתנגדו לצוואה. ילדי המוריש טענו כי צוואת אביהם המנוח אינה משקפת את רצונו האמיתי. לטענתם, אביהם המנוח היה עיוור וחלה במחלות שונות ולכן בעת עריכת הצוואה היה מבולבל, חלש ולא הבין על מה הוא חותם.

ילדיו הוסיפו וטענו, כי אביהם היה תלוי באחותו אשר הפעילה עליו השפעה בלתי הוגנת עליו וניצלה את מצבו וזאת על מנת שיערוך צוואה המנשלת את ילדיו. לשיטתם, האחות הייתה מעורבת בעריכת הצוואה, הייתה נוכחת בעת חתימת המנוח על הצוואה ואף הורתה לו כיצד לנסח את צוואתו. כמו כן, הילדים סברו כי הצוואה הייתה פגומה שכן לא נערכה הקראה מדוקדקת למנוח והחתימה עליה לא הייתה חופשית.

מנגד, האחות טענה כי אחיה המנוח היה כשיר לערוך צוואה מרצונו החופשי והיא לא השפיעה עליו. הצוואה נוסחה ע”י עורכי דין ונחתמה בפני שני עדים כדין ולכן אין בה כל פגם. עוד טענה האחות, כי הילדים התייחסו לאביהם המנוח באופן מחפיר ועל כן הוא נישל אותם מצוואתו. לעומתם, האחות עזרה לאחיה ודאגה לו ולכן הוריש לה על פי צוואתו.

בית המשפט קבע כי על אף העיוורון של המנוח, צוואתו כשרה והורה כי לקיים אותה.  בימ”ש נימק את הכרעתו והתייחס למס’ סוגיות העולות מטענות הצדדים:

המנוח היה כשיר לערוך צוואה: כל אדם כשיר לצוות ואם הילדים טוענים אחרת עליהם מוטלת החובה להוכיח באמצעות עדות רפואית. יש לבחון אם המנוח הבין את התוכן של הצוואה. במקרה זה, עפ”י המסמכים הרפואיים של האב, עלה כי הוא היה צלול לערוך צוואה.

הדרת הילדים מהצוואה לא מהווה עילה לביטול הצוואה: העובדה שאדם הוריש בצורה שאינה שוויונית בין ילדים או שהדיר ילדים מצוואתו, לא פוסלת את הצוואה. בין המנוח לילדיו הייתה מערכת יחסים מורכבת בה לעיתים היה נתק מוחלט. הייתה תקופה בה כל הילדים לא דיברו עם המנוח במשך 3 שנים. חלק מהילדים לא הגיעו ללוויה, לשבעה ולבית החולים והמנוח אף הגיש תביעה לפינוי כנגד אחת מבנותיו.

האחות לא הפעילה השפעה בלתי הוגנת על המנוח: על הילדים להוכיח כי האחות הפעילה השפעה בלתי הוגנת על אביהם. השפעה בלתי הוגנת היא השפעה לא שגרתית. ישנם מבחנים לבדיקת ההשפעה: עצמאות, תלות, קשרי המנוח עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה.

נקבע כי המנוח היה אדם עצמאי למרות עיוורונו. המנוח לא היה מבודד מהסביבה כשערך את הצוואה ומצבו הנפשי או הפיזי לא הביא אותו לכדי תלות וחוסר עצמאות. הוא היה בקשר רציף עם המתנדבים שליוו אותו ואפילו עם בתו.

האחות לא הייתה מעורבת בעריכת הצוואה: הצוואה נערכה לפי רצונו של המנוח, אחותו של המנוח לא נכנסה איתו לפגישות עם עוה”ד ולא ידעה מה התרחש בפגישה. גם תשלום שכר הטרחה בוצע מחשבונו של המנוח ולפי רצונו. עוה”ד העיד על המנוח שהיה צלול לחלוטין ודעתן שלא ניתן להשפיע עליו בקלות.

ההוראות בצוואה ניתנו לו על ידי המנוח עצמו כאשר הם היו לבדם בחדר והוא הבהיר לו מדוע אינו מוריש לילדיו ומדוע הוא רוצה שאחותו תירש אותו. הצוואה הוקראה לו והוא חתם בנוכחות עד נוסף.

החתימה של המנוח הייתה חופשית: היותו של אדם בעל מוגבלות לא מונעת ממנו לחתום על צוואה. העובדה כי המנוח היה עיוור אינה פוסלת אותו מהורשה בדרך של צוואה. עיוור רשאי לחתום על צוואה לאחר שהוקראה לו בקול ולא ייתכן כי בשל כך תישלל ממנו הזכות להוריש את עזבונו. המנוח מסר בע”פ את רצונו לעורך דין שהוא מכיר כבר עשרות שנים וליווה אותו בהליכים משפטיים אחרים. הצוואה הוקראה לו בקול רם והוא חתם במקום בו הניחו את ידו.