פסק דין שניתן בביהמ”ש לענייני משפחה בתל אביב עסק בטענת גרושה לפיה הסתלקותו של בן זוגה לשעבר מצוואת אמו היא למראית עין, איננה כדין ונועדה לגזול ממנה את חלקה בירושה על פי הסכם הממון.

הצדדים חיו בזוגיות קרוב ל-20 שנה ואמו של בן הזוג הורישה בצוואתה לשני בני הזוג את המגרש שעליו היו בנוי ביתה כיוון ששיפצו בית נוסף הצמוד אליו ואף עברו להתגורר בו. קרוב למותה, contract-1464917_640התדרדרו היחסים בין האם ובת הזוג והמנוחה ביטלה את צוואתה. עקב התנגדותה של בת הזוג לביטול הצוואה, העבירה המנוחה לבני הזוג בעודה בחיים כ-2/3 מהחלקה ובני הזוג חתמו על הסכם ממון ביניהם לפיו הוא מתחייב להעביר לה מחצית מהזכויות שירש לאחר מות אמו. הצדדים התגרשו כשש שנים מאוחר יותר.

לאחר מותה של האם, הגישו אחיו של בן הזוג בקשה לקיום צוואה מאוחרת יותר שלה לפיה הם היורשים הבלעדיים ובן הזוג אינו יורש דבר, ולפיכך שעל פי הצוואה לא ירשו בני הזוג את השליש הנותר בחלקתם. במקביל להגשת ההתנגדות לצוואה על ידי בת הזוג, מסר בן זוגה לשעבר הודעת הסתלקות מחלקו בעיזבון לטובת אחיו.

בת הזוג טענה כי ההסתלקות נעשתה בחוסר תום לב ועל מנת לנשלה מחלקה בירושה על פי הסכם הממון, עוד טענה כי מדובר בקנוניה שנרקמה בין בן זוגה לשעבר לבין אחו בכדי לפגוע בה. לעומתה טען בן הזוג, כי אמו הייתה מסוכסכת מאוד עם בת הזוג שלא טרחה אפילו להגיע ללווייתה או לשבעה ולפיכך שברור שהמנוחה לא רצתה להוריש לבני הזוג דבר.

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בפסיקתו של השופט נפתלי שילה קבע שבמקרה הנידון לא הצליחה להוכיח בת הזוג כי נרקמה כנגדה קנוניה על ידי בן זוגה ואחיו או שההסתלקות היא למראית עין וכי טענת קנוניה יש להוכיח בראיות משמעותיות. הנטל להוכיח כי הסתלקות אינה תקפה מוטל על בת הזוג ולטענת ביהמ”ש היא אינה עמדה בו.

השופט פסק, כי הוכח כי היחסים בין בת הזוג למנוחה היו קשים ומתוחים ביותר ולפיכך העובדה שברור כי כלכלית בן הזוג היה מעדיף שלא להסתלק מעידה על כך שההסתלקות מצדו נועדה לממש את רצונה של אמו שכן ברור לחלוטין שלא רצתה להעניק דבר מעיזבונה לבת הזוג לשעבר. ביהמ”ש הוסיף שאין מדובר בשימוש בזכות שאינה בתום לב שכן בהסתלקותו של בן הזוג מן הצוואה הוא מקיים את רצון המנוחה.

עוד ציין ביהמ”ש שבת הזוג היא בעצם אינה נושה אמתית שכן היא איננה נפגעה מן ההסתלקות, קיבלה את “סכום הנשייה” עוד בחייה של המנוחה והזכות שלכאורה נמנעת ממנה היא זכות שכלל לא היה ברור כי תהייה קיימת שעה שנחתם הסכם הממון.

ביהמ”ש דחה את טענותיה של בת הזוג ופסק הוצאות משפט לטובתו של בן הזוג.