בשנים האחרונות מתעורר צורך חדש בדיני המשפחה הישראליים: משפחות והורים שצברו עושר משפחתי והשקיעו את חייהם בטיפוח העסק המשפחתי, מעוניינים להוריש את עסקיהם לדורות הבאים. בעלי המשפחות מעלים צרכים שונים מאלו המספקים להם דיני הירושה הסטנדרטיים. במקרה של הורשת עסק משפחתי ורכוש משפחתי, גובר הצורך בתכנון משפטי מוקדם מראש, שכן סיכויי הישרדות העסקים מושפעים ישירות מהורשה מתוכננת. ברוב מקרי הורשת עושר משפחתי, לא ניתן להסתפק בברירות המחדל שבחוק הישראלי.

מה כולל עושר משפחתי?

נכסים עסקיים, בניגוד לנכסים פרטיים, אפשרי שיכללו חברות, קניין רוחני, נכסי מוניטין, נדל”ן עסקי, מניות, נכסי פעילות שוטפת ועוד. על אף שבעבר הורשת עסקים משפחתיים נחשבה לפשוטה וטבעית, בעידן המודרני נתוני ההצלחה של הורשה מסוג זה אינם חיוביים וזאת בניגוד להורשה של נכסים פרטיים. כיום, כשני שלישים מן העסקים אינם שורדים את המעבר לדור השני וכ-90% מהם אינם שורדים את המעבר לדור השלישי.

סיבות רבות יכולות להסביר את הקושי בהורשת עושר משפחתי ובניהן היעדר מוכנות של הצד היורש לניהול, אי התאמתו לסוג העסק ואופיו, סכסוכים משפחתיים בעסק שהועבר למספר יורשים, העובדה כי העסק היה מושתת על קשרים אישיים של הדור המייסד ועוד. כפי שניתן להיווכח, ברבים מן הקשיים לא תמיד ניתן לשלוט, אך מנגד, קושי נוסף ומכריע הוא במקרים רבים תכנון לקוי או היעדר תכנון משפטי של העברת העסק המשפחתי. שליטה בגורם זה היא אפשרית ואף יכולה, במקרים רבים, להכריע את הכף בהצלחת ההעברה.

בהיעדר צוואה, חלוקה על פי דין נקבעת על פי חוק הירושה הישראלי. על פי חוק הירושה, 50% מהעיזבון מועבר לבן הזוג, בעוד 50% הנותרים נחלקים בין הילדים בחלקים שווים. החיסרון המשמעותי של הורשה על פי חוק הירושה הוא היעדר הגמישות וההתאמה בין היורשים לנכסים המחולקים בלי הבחנה. בהורשה זו גם בן/בת הזוג וגם הילדים הופכים להיות בעלים במשותף של העסק המשפחתי – מצב שלרוב אינו משקף את הדרך האולטימטיבית לשמירה על ניהולו התקין של העסק.

לעומת זאת, המשפט הישראלי מציע הסדרים נוספים ומוריש יכול לעצב כמעט בכל דרך שיבחר בה את ירושתו ואת האופן בו תחולק, אם רק יסדיר זאת מבחינה משפטית. בין היתר ניתן להעביר עושר משפחתי בעזרת “מתנה בחיים”. הסדר “מתנה בחיים” מאפשר הכוונה מקצועית, המשך שליטה מצד דור ההורים על אופן העברתם של הנכסים ועל העברתם ההדרגתית וצמצום סכסוכים בין יורשים, אם ההסדר שנבחר יתגלה כלא יעיל. מתנה בחיים היא כלי יעיל שניתן לעצב בדרכים שונות. בין היתר, מתנה יכולה להיות “מתנה על תנאי”, מתנה שבצידה חיוב, ומתנה המותירה זכויות בידי נותנה.

לחילופין, בעזרת צוואה מתוכננת ומותאמת היטב ניתן להוריש את העסק המשפחתי בצורה חכמה שתאפשר את שימורו ותקל על הישרדותו. ניתן כמובן לשלב בין כלי המתנה לכלי הצוואה. כך למשל, בהנחה שילד אחד בלבד נדרש לרשת את העסק, ניתן להעביר לו את העסק תחת השגחה במסגרת מתנה בחיים ובמקביל לערוך צוואה שתחלק בצורה מתוכננת את שאר הנכסים הפרטיים בין בן/בת הזוג והילדים הנותרים.

מחד גיסא, העברה בין דורית היא סוגיה שיכולה להיות לעתים קשה וכואבת. ההתנתקות ממפעל החיים, מן העשייה ומהזהות העסקית היא איננה החלטה קלה אף פעם. מאידך גיסא, כאמור, תכנון משפטי נכון ומוקדם יכול להכריע באשר לסיכויי הישרדותו של העסק המשפחתי. ייעוץ משפטי בכל הנוגע להעברה בין דורית של עושר משפחתי הוא עניין שאין להקל בו ראש. כלים רבים שאינם קבועים בהסדרי ברירת המחדל בחוק הישראלי פתוחים בפני מורישים, הן מבחינה משפטית והן מבחינת המיסוי המומלץ. מעבר לכך, העברה בין דורית רגישה ומתוכננת מראש היא חיונית במניעת מאבקים עתידיים בין בני המשפחה ומאפשרת למוריש לבחון את החלטותיו בפועל.

מתי מומלץ להתחיל ולתכנן העברה בין דורית?

מומלץ להתחיל ולתכנן העברה בין דורית כשגיל המייסד מבוגר, אך לא מבוגר מדי, כדי לאפשר העברה הצמודה לסוף דרכו המקצועית של המוריש מחד, אך מושכלת ומפוקחת מאידך. בשנות ה-60 המוקדמות המייסד עדיין יכול לקבל החלטות מושכלות ובנוסף יכול לפקח על ההעברה ולחנוך את יורשיו העתידיים.

כיצד ניתן להגן על נכסי המשפחה מגורמים חיצוניים?

במסגרת הליך ההעברה הבין דורית, ניתן לקבוע כללים התנהגותיים ומשפחתיים שעל פיהם ידרשו לנהוג כל המבקשים להחזיק חלק בעסק המשפחתי. כללים אלו יכולים למנוע העלאת דרישות על ידי חתנים, כלות, בני זוג ידועים בציבור וגורמים חיצוניים אחרים זאת על ידי הסדרי הסכמי ממון או נאמנויות.

האם העברה בין דורית מחייבת להעביר את העסק המשפחתי במתכונתו הנוכחית?

לא. אם לאחר בירור עם בני המשפחה מתגלה כי הם בעלי אינטרסים שונים בעסק, ניתן ואף מומלץ להעביר את העסק ביחידות מופרדות ובעסקים נפרדים עצמאיים.