עו”ד אירית רייכמן מדגישה כי מחקרים שעסקו בתוצאות הכלכליות של הגירושים גילו תופעה מטרידה לפיה נשים נפגעות מבחינה כלכלית באופן משמעותי הרבה יותר מגברים. בישראל, לאחר שנים שבהן דחו בתי המשפט את החלת חזקת השיתוף על כושר השתכרות, נקבע בפסק דין תקדימי חדשני של בימ”ש העליון כי חזקת השיתוף תחול על מוניטין אישי ועל כושר השתכרות שנצבר בתקופת הנישואין.

מה הם “נכסי קריירה”?

עו”ד אירית רייכמן מסבירה כי מדובר בכושרו של אדם להשתכר, קרי: בשיפור הכושר להשתכר במהלך הנישואין. כושר זה מורכב, על דרך הכלל, פרט לכישוריו של האדם, גם מיסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי, וכן מרכיב הויתור שעשה כל אחד מבני-הזוג עבור העזר שכנגד. “נכסי הקריירה”, הם נכסים אישיים הטבועים באדם. עו”ד אירית רייכמן מוסיפה כי להבדיל מנכסים אחרים שצוברים בני הזוג, אין זו שותפות הצריכה פירוק. ודוק: מדובר אך ורק בפער שנוצר במהלך הנישואין, עקב הנישואין. יש לגרוע מן הפער הזה את התרומה לכושר ההשתכרות שבאה מכישרון אישי וכן את זו שנוצרה קודם לתחילת הקשר הזוגי או לאחר שפורק.

מתי עולה הצורך להיזקק לחלוקת “נכסי קריירה”?

1003בפסק דין שניתן ע”י בימ”ש העליון בשנת 2004 נדון מקרה של זוג אשר התגרש, האיש הינו רואה חשבון עצמאי בעל משרד ואילו האישה יועצת חינוכית. לפי חוות דעת מומחה מחזור ההכנסות של האיש עמד על כ-800,000 ש”ח בשנה ושווי המוניטין של המשרד שהוא מנהל הוערך בסך של 700,000 ש”ח. כושר השתכרותו של האיש הוגבר לאורך שנות הנישואין, עת שהאישה הייתה אמונה על עבודות הבית והטיפול בילדים. כך שבעת הגירושין היה קיים פער ניכר בכושר ההשתכרות של הצדדים. בימ”ש העליון קבע כי אין זה סביר לומר כי האישה הסכימה לוותר מעצמה ולסייע בפיתוח כושר השתכרותו של האיש, מבלי שהובטח לה ליהנות מכך במקרה של גירושין, ופסק לטובת האישה סכום של 250,000 ש”ח המשקלל את הפער בפיתוח כושר השתכרותו של כל אחד מבני הזוג עקב הנישואין – על הכנסותיו של האיש והמוניטין שרכש – והמחויבות שנטל על עצמו האיש מעצם יצירת הפער.

לסיכום , הצורך להיזקק לחלוקת נכסי קריירה יתעורר בעיקר במקרים בהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם, פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן הזוג האחר להשיא את כושר השתכרותו.

האם גם שכיר יכול לצבור “נכסי קריירה”?

עו”ד אירית רייכמן מעדכנת כי בפסק דין שניתן בבימ”ש למשפחה בב”ש , ע”י כבוד השופט דניאל טפרברג בשנת 2008 , נדון מקרה של זוג אשר התגרש, במהלך הנישואים למד האיש לימודים אקדמאיים וסיים בהצלחה תואר ראשון במדעי המחשב, וכיום הינו שכיר בחברת היי טק שצבר זכויות כספיות שונות. האישה החלה ללמוד גם היא לימודים אקדמאים לתואר במדעי המחשב וסיימה בציון נכשל את השנה השלישית בתואר, האישה לא המשיכה בלימודים האקדמאים, עקב גידול הילדים וטיפול בבית פנימה, התקשתה למצוא מקום עבודה וגם כשמצאה מקום עבודה , שכרה נפל בהרבה מזה של האיש. בתחילת שנת 2002 עזב האיש את הבית ועבר להתגורר עם אישה אחרת עימה ניהל מערכת יחסים רומנטית. עו”ד אירית רייכמן מציינת כי בית משפט קבע כי במבחן התוצאה אין מחלוקת כי השתכרותו של האיש , ולכאורה גם כושר השתכרותו העתידי במצב דהיום עולה באופן משמעותי על זה של האישה. בית משפט פסק כי יש לבודד מן הכשרון האישי הטבוע באיש את מרכיב ההשכלה והניסיון אותם רכש במסגרת לימודיו ועבודתו בתקופת הנישואים , בשעה שהאישה לא יכלה לעשות כן , כיון שהקדישה את מירב משאביה לניהול הבית, גידול הילדים ופינוי זמן לאיש ע”מ שיוכל לרכוש את ההשכלה והניסיון שהם מנת חלקו היום. עוד נפסק כי בנסיבות העניין כי נוכח העובדה שהאישה החלה כבר בלימודים אקדמאיים בתחום מדעי המחשב , ויש לה הנתונים ללמוד ולעסוק באותו מקצוע שרכש האיש , וכמו כן לאור העובדה שחסרות לה שתי שנות לימוד להשלמת התואר, ועם השלמתו יהיו בידיה נתונים דומים לאלו של האיש לצורך השתכרותה העתידית, הרי שמתן הכלים הכלכליים בידי האישה להשלים את התואר האקדמאי , יביאו לצמצום חוסר השוויון שנוצר בין הצדדים ולמתן הזדמנות לאישה להגיע ליכולת השתכרות זהה לזו של האיש. לצורך כך פסק בית המשפט כי האיש ישלם לאישה 26,000 ש”ח בגין שכר לימוד של שנתיים ובנוסף ישלם לאישה במהלך השנתיים בהם תלמד סכום של 2000 ש”ח בחודש , סכום אשר ישלים את הכנסתה של האישה העשויה להפגע כתוצאה מהלימודים.

אופן תשלום “נכסי הקריירה” – תשלום חד פעמי או תשלומים עיתיים?

עו”ד אירית רייכמן מדגישה כי צורת התשלום הינה תלוית נסיבות ומשתנה ממקרה אחד למשנהו, וישנם יתרונות לכאן ולכאן. ככלל ככל שמדובר בפער ניכר בין בני זוג , כתוצאה מצבירת נכסי קריירה של צד אחד כאשר הצד השני היה אמון על הבית פנימה , ראוי הכלל בדבר תשלום חד פעמי לחול. עו”ד אירית רייכמן מזכירה את פסק דין שנתן בית משפט העליון בשנת 2004 ובו סבר כי ככל שהדבר אפשרי יש להעדיף את שיטת התשלום החד פעמי מן הטעם המרכזי שהוא מקל על הפירוד כיון שהוא מאפשר הימנעות משימור הקשר הכלכלי בין בני הזוג אם אין הם רוצים בכך. בנוסף מאפשר התשלום החד פעמי לבן הזוג המקבל אותו וודאות כלכלית המאפשרת תכנון לטווח הארוך. לדעתה של עו”ד אירית רייכמן, להבדיל משיטת התשלום החד פעמי הטומנת בחובה יתרונות לצד המקבל את התשלום, בשיטת התשלומים העיתיים טמונים יתרונות בעיקר לבן הזוג המשלם, זאת כיון שהיא מאפשרת להתאים את התשלום לשינויים בחייו המקצועיים, אם חפץ הוא לחדול מעבודה או להסב את מקצועו, ניתן יהיה ליתן לכך ביטוי בתשלומים. כך, יש הטוענים, מתפוגג החשש מפני “כפיית” עבודה על בן-הזוג החיצוני, להבדיל מן השיטה של תשלום חד-פעמי, שבה צריך היה לכאורה להמשיך ולעבוד כפי שנקבע מראש, כדי לעמוד בדיעבד בתשלום שנקבע. שנית, שיטה זו מקלה על בן הזוג המשלם את עול התשלום, שכן היא אינה כופה עליו תשלום אחד משמעותי ופורשת את התשלומים לאורך זמן.

עו”ד אירית רייכמן מזכירה את פסק הדין שניתן ב-17.9.09 מפי כב’ השופט ניצן סילמן מביהמ”ש לענייני משפחה בקריות קבע בפרשת פלוני כי ביהמ”ש קורא לביטול מושג מזונות האישה (הנשלט ע”י הדין האישי), במקרים של פירוד ארוך וממושך, ולעבור לפסיקת קצבה חודשית, בגין הפרשי יכולת השתכרות או נכסי קריירה. זאת, על מנת שלא להנציח מציאות בה אף מקבלת המזונות אינה יכולה לשקם חייה (בכדי שלא תגדע מטה לחמה, היא איננה יכולה לצאת לעבוד ו/או לשקם חייה בהיבטי זוגיות). במקרה דנן דובר על זוג נשוי שחי בנפרד זמן רב. הבעל ביקש להפחית את המזונות שהוא משלם לאישתו היות והיא עובדת ויש לנכות את מעשה ידיה, כמו כן, נולדו לו ילדים חדשים וכן חל פיחות במשכורתו. ביהמ”ש קיבל את תביעתו והסביר כי מחד, פסיקת מזונות אישה לטווחה הקצר מעניקה מזור, מענה קיומי. מנגד, פסיקת מזונות במקרה של פירוד רב שנים, מנציחה מציאות בה אף מקבלת המזונות אינה יכולה לשקם חייה- היא אינה יכולה לצאת לעבוד (שאז ינוכו מעשי ידיה) והיא אינה יכולה לשקם חייה בהיבטי זוגיות (שאז טענות התנהגותיות תגדענה את מטה לחמה). ביהמ”ש קבע כי ראוי לפסוק קצבה חודשית, בגין הפרשי יכולת השתכרות או נכסי קריירה, אך זו בהכרח, תהיה נמוכה מגובה מזונות אישה היות ואין היא מטילה על האישה מגבלות. משכך, הפחית ביהמ”ש את סכום קצבתה ב-1000 ₪ בחודש כך שתעמוד על 5100 ₪.

ב 10.5.09, בתמ”ש 6990/07, תבעה אישה את בעלה מזה 37 שנה במזונות ובנכסי קריירה. הבעל היה בעלים של חברה אך חודשים לאחר פתיחת ההליכים ביניהם החברה נסגרה, אחד מעובדיו פתח חברה באותו תחום עיסוק, בעלת לקוחות, רו”ח, ספקים ועובדים זהים והבעל היה בה לעובד שכיר. השופטת אספרצה אלון מביהמ”ש לע”מ בקריות קבעה כי סגירת החברה והקמתה עם בעלים אחרים אינה אלא לצורך רמיית האישה. בנוסף, לאור המוניטין והידע שצבר הבעל בשנות עיסוקו- עליו לתת לאשתו 30% משווי הערכת החברה והמוניטין. לאור היחסים הגרועים בין הצדדים- יהיה זה תשלום חד פעמי בסך 170,000 ₪ ולא 2,000 ₪ לחודש עבור 85 חודשים שהם הזמן שנותר עד יציאת הבעל לפנסיה.

תשלום “נכסי הקריירה” כהשתתפות בנזק שנוצר במהלך הנישואים

בתאריך 15.11.09 הציע השופט סילמן ניצן מביהמ”ש לענייני משפחה בקריות לראות את תשלום נכסי הקריירה לא כחלוקת נכס של קריירה אלא כהשתתפות בנזק שנוצר במהלך הנישואים בעת שצד אחד לא מימש את יכולותיו המקצועיות וקידומו נעצר בשל ההשקעה בתא המשפחתי/ בנישואין או בהורות (סעיף 29 לפסה”ד). הוא ביסס את קביעתו על כך שבדיני הנזיקין, קושי להשתלב בשוק העבודה הוכר כראש נזק. הקבלה נוספת מדיני הנזיקין, מביע השופט בקביעתו כי יש מקום להתחשב לא רק בהפרשי ההכנסה כפי שיהיו בפועל (בתקופה שבין הגירושין לגמילת זכויות הפרישה), אלא גם בהפרשי כושר הצבירה של הזכויות לתקופה שלאחר הפרישה לגמלאות- רעיון דומה ל”שנים האבודות” בדיני נזיקין (סעיף 33 י). במקרה דנן דובר בבני זוג אשר רכשו דירה מכספי מכירת דירתה של האישה בתוספת קטנה מצד הבעל. האישה הפסיקה לעבוד בגיל 41 משיקולי הורות ומשפחה ופדתה את כל זכויותיה והשתמשה בהן לצורך רווחת המשפחה כולה. כיום האישה נטולת כל הכנסה מעבודה או נכס פיננסי למעט חלקה בדירת המגורים. מנגד, הבעל, משתכר כיום פי 4 משהשתכר בראשית הקשר וצפוי לזכויות כלכליות ניכרות עם פרישתו. הבעל לא הכחיש את תרומתה המהותית של אישתו לקריירה שלו ומשכך, החליט ביהמ”ש לפסוק לתובעת פיצוי בגין ראש הנזק של חוסר היכולת להשתלב כיום בשוק העבודה או לחילופין איזון נכסי הקריירה שצבר הבעל (סעיף 36ו). השופט בחר לפרק את הפיצוי בגין נכסי הקריירה- תשלום חודשי בסך 2,600 ₪ יהיה בגין הפרשי הכנסה שעד למועד הפרישה של הבעל (כברירה בין מזונות אישה לנכסי קריירה) ואילו התשלום החד פעמי בגובה 116,918 ₪ יהיה בגין ההקרבה (הפסקת העבודה), הפרשי הצבירה של זכויות הפרישה ותשלומי הפנסיה, אובדן זכויות מלפני הנישואין, וכל טענה נוספת (סעיף 39א).

לאחרונה, תוקן חוק יחסי ממון בין בני זוג בנושא זה. עו”ד אירית רייכמן מסבירה כי המחוקק שילב את כושר ההשתכרות, כלומר נכסי העתיד או נכסי קריירה בסעיף 8 לחוק יחסי ממון העוסק בסמכויות מיוחדות של בתי המשפט וקבע כי בימ”ש יוכלו לקבוע כי איזון שווי הנכסים כולם או מקצתם לא יהיה מחצה ומחצה אלא לפי יחס אחר שייקבע בהתחשב בין היתר בנכסים העתידיים לרבות בכושר ההשתכרות.
גישור

עו”ד אירית רייכמן מדגישה כי לאור העובדה שקיימת היום חוסר וודאות בנושא זה ואין הרבה פסקי דין למעשה קיימת מידה רבה של חוסר וודאות. לאור זאת, עו”ד אירית רייכמן ממליצה לפנות להליך גישור דווקא בגלל שהפסיקה עדיין לא מגובשת וברורה בנושא זה.