פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב עסק בסכסוך בין בני זוג גרושים בנוגע לתשלומים החודשיים המועברים לאישה.

בהסכם הגירושין שנחתם בין בני הזוג הוסכם ביניהם כי האישה תקבל תשלומים עתיים בסכום בסיס של 10,000 ₪ לחודש במשך 14 שנה. התשלומים העתיים חושבו והוסכמו, תוך שקלול הסדרי הממון ביניהם.

1011בנוסף הוסכם, שסכום הבסיס עשוי להשתנות, כלפי מעלה או כלפי מטה, בהתאם לגובה הכנסתו החודשית נטו של המערער ואף נקבעו מדרגות שונות, כשהמדרגה התחתונה הייתה הכנסה הפחותה מ25,000 ₪ נטו- במקרה זה לא ישלם המערער למשיבה כל תשלום שהוא, אף לא את גובה סכום הבסיס.

כשנה וחודשיים לאחר אישור ההסכם הודיע הגבר לגרושתו כי החליט לפרוש ביוזמתו משותפותו במשרד עורכי הדין בו עבד ובמקום זאת לשמש כדירקטוריון בחברה השייכת לאחד הבנקים הגדולים בשכר של 25,000 ₪ ברוטו לחודש. מכיוון שהכנסתו נטו פחותה מ-25,000 הודיע לאישה שמכאן ולהבא לא יעביר לה יותר תשלומים עתיים.

האישה התנגדה וטענה לחוסר תום לב מצד גרושה בבחירתו החד צדדית לעזוב את משרתו, בנוסף טענה כי לו ידעה כי כך ינהג לא הייתה חותמת על ההסכם. בית המשפט לענייני משפחה תמך באישה בטענתה וקיבל את עמדתה לפיה במועד חתימת ההסכם הצדדים לא העלו בדעתם אפשרות שהמערער יפרוש מרצונו מהשותפות בה עבד. בנוסף קבע בית המשפט לענייני משפחה שהמדרגות התחתונות שנקבעו במדרג השתכרותו של המערער, נקבעו “רק למקרה של משבר בענף או כוח עליון אחר אך לא למקרה בו יבחר הנתבע לעזוב מרצונו את השותפות בה עבד” ועל כן חייב אותו להמשיך ולשלם את סכום הבסיס.

בשלב הערעור, הפך בית המשפט המחוזי את החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה וביטל את המשך תשלום סכום הבסיס לאישה. לטענת בית המשפט, בני הזוג בחרו בדרך של הסכם המתנה את התשלומים בהכנסתו של הגבר ולפיכך כשם שלא הוטלה על הגבר חובה להגדיל את הכנסתו כדי להעביר לאישה מעבר לסכום הבסיס כך לא הוטלה עליו החובה להמשיך ולשמור על גובה הכנסתו כדי להמשיך ולשלם.

לדעת השופט שאול שוחט המשמעות המעשית של הטלת תשלום חודשי קבוע היא נטילת האפשרות מבן הזוג להחליט כי הוא מעוניין להפחית את קצב עבודתו עד סוף ימיו. בהסכם לא נקבע שביטול העברת הכספים בהתאם סכום הבסיס יכול לקרות רק במקרה של כוח עליון ולפיכך רשאי הגבר להחליט כי מעוניין לעבוד פחות.

בית המשפט המחוזי התרשם כי החלטתו של הגרוש לא הייתה נגועה בחוסר תום לב וכי על פי עדותו הוא “רוצה להרוויח הרבה כסף”, בחירתו לפרוש מהשותפות נעשתה במטרה להרוויח יותר בהמשך והמהלך שנקט מבחינה מקצועית לא נועד היה לשחרר אותו מהתשלומים.

מסקנות מפסק הדין: כדי למנוע הפתעות, שינויים בלתי צפויים ולהסדיר באופן סופי את ענייני הממון בגירושין יש להשקיע מחשבה מרבית בניסוח ההסכם. השארת פתחים והנחה כי הדברים מובנים מאליהם עלולה ליצור קשיים בעתיד. לו ההסכם היה מנוסח בצורה בהירה יותר יתכן וזכות האישה למזונות הייתה נשמרת.