בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דן באשר למשמורתה של קטינה שעל פי המלצת עובדת סוציאלית עליה לעבור מחזקת אימה לחזקת אביה והגיע לתוצאה מפתיעה.

בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת דן השופט אסף זגורי בתובענת אב לשינוי משמורתה ומקום מגוריה של בתם בת ה-7 של הצדדים כך שתעבור מבית אימה לבית אביה.

אביה של הקטינה טען כי היא נמצאת בסיכון גבוה עקב התנהגותה של אמה המפקירה אותה וחושפת אותה לתכנים שאינם מתאימים לגילה. לעומתו טענה האם כי היא מגדלת את ביתה מאז לידתה וקשורה אליה וכי בתחילת ההליכים בין הצדדים אף טען האב כי הוא מטיל ספק באבהותו.

2511-6הדיון העיקרי בפסק הדין נסוב סביב חוות דעתה של העובדת הסוציאלית שבניגוד לתסקיריה הקודמים עד עתה, המליצה באותה העת על העברת המשמורת ומקום מגוריה של הקטינה בהתאם לרצון האב.

בית המשפט בנצרת, בפסיקת השופט אסף זגורי לא קיבל את המלצותיה של העובדת הסוציאלית. הוא נימק כי ככל שהתסקיר מבוסס על ממצאים וראיות ביהמ”ש יטה לאמצו אך ככל שהוא מבוסס יותר על הערכה ודעה אישית כך יטה לעתים בית המשפט לדחות את מסקנותיו והמלצותיו.

במקרה הנידון, בית המשפט היה סבור ששיקול מרכזי בהמלצתה של העובדת הסוציאלית היה טעם סטיגמתי-חברתי הנובע מחששה של העו”ס מהעובדה שיקשרו לקטינה שמועות ותוויות בשל התנהלות אימה. המלצת העובדת הסוציאלית סותרת את המלצותיה הקודמות, ובית המשפט לא סבור שאי היציבות של האם בחיי הזוגיות שלה היא שיקול רלוונטי לעניין.

עיקרון “טובת הילד” הוא העיקרון המנחה עבור בתי המשפט ובעת פרידתם של ההורים מחויב ביהמ”ש לקבוע הסדר שיבטיח עד כמה שניתן את גידולו של הילד במסגרת יציבה. במקרה הנידון אימוצן של המלצות העו”ס עלול להזיק לטובת הילדה בעוד שניתן לשפר את התנהלות האם ולמנוע טלטלה משמעותית ביותר בחייה של הילדה.

ביהמ”ש לענייני משפחה בנצרת קבע שהאם היא ההורה הדומיננטי המטפל בילדה מאז לידתה והקטינה קשורה אליה במיוחד ולפיכך החלטה באשר לשינוי מקום מגוריה היא החלטה שהייתה יכולה להתקבל אך ורק אם אכן היה קיימות מספיק ראיות המלמדות על כך ששהייה בחזקת אימה מסכנת את הילדה- מה שלא מתקיים במקרה הנידון.

השופט אסף זגורי לא קיבל את תובענת האב למרות שגובתה בחוות דעתה של העובדת הסוציאלית וקבע כי האם תישאר בחזקת אימה לעת עתה תוך קבל הליכי טיפול והדרכה הורית.

סיכום: לחוות דעתה של עובדת סוציאלית קיים משקל רב אך ההחלטה הסופית היא בידי בית המשפט. חוות דעת המבוססת על ממצאים וראיות עובדתיות משקלה רב בהרבה לעומת חוות דעת המבוססת על דעתה האישית והסובייקטיבית של העובדת הסוציאלית. חוות דעת סטיגמתית הנובעת מהנחות חברתיות לא נתפסת על ידי בית המשפט כרלוונטית ל”טובת הילד”.