בפסק דין שניתן החודש הפך בית המשפט המחוזי בבאר שבע את החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע באשר לחלוקת תמורת דירה בעת גירושין בין בני זוג.

הדירה שנרכשה בסמוך לנישואי הצדדים, נרשמה על שמה האישה בלבד ושימשה את בני הזוג במהלך 7-8 שנות נישואיהם הראשונות עד שעברו לבית אחר שרכשו. לטענת הבעל, הסיבה לרישומה של הדירה על שמה של האישה בלבד נבעה אך ורק משיקולי מיסוי ולשם קבלת משכנתא בתנאים מועדפים בשל היותה עולה חדשה. כמו כן טען הבעל, כי הוא למעשה מי שהביא את ההון הראשוני לקניית הדירה וטיפל ברכישתה. לעומתו טענה האישה, כי מכיוון שלבעל דירה אחרת על שמו, כוונת הצדדים הייתה כי לכל אחד מהם תהיה דירה משלו.

עורך דין משפחה אירית רייכמן - הלכת השיתוף הספציפי

עורך דין משפחה אירית רייכמן – הלכת השיתוף הספציפי

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע לא קיבל את טענתו של הבעל, לא ראה בדירה כדירה משותפת וקבע שמכיוון שלא חלה עליה כוונת שיתוף ספציפית, היא תועבר לאישה בלבד וזאת על פי הרישום. בית המשפט לענייני משפחה ביסס את החלטתו על התקופה הקצרה יחסית בה התגוררו הצדדים בדירה ועל העובדה שהבעל לא ביצע פעולות לשינוי הרישום במרוצת השנים.

בית המשפט המחוזי באר שבע, בפסיקתו של השופט יואל עדן, הפך את החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה וקבע שלמרות הרישום על שמה של האישה בלבד אכן התקיימה כוונת שיתוף ספציפית בנכס. ביהמ”ש ציין שיש טעם להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים כאשר זו רשומה רק על שם אחד מהם וטען שלטעמו במקרה הנידון מתקיימים התנאים בדבר קיומה של כוונת שיתוף ספציפית בדירה.

מבחינת בית המשפט המחוזי, תקופה של 8 שנים היא תקופה מספקת לצורך המבחן וכמו כן יש לתת משקל רב לעובדה שהבעל הוא זה העמיד את ההון הראשוני לרכישה, השקעה שהיא לדעתו משמעותית ומעידה על כוונה ברורה לשיתוף בנכס. את יתרת תמורות הדירה שילמו הצדדים מחשבונם המשותף, נתון שמחזק את ההנחה כי ראו בה דירה משותפת.

השופט ציין כי העובדה שנרכש בית מגורים אחר בהמשך, הרישום נותר על שמה של האישה בלבד והעובדה כי לבעל דירה אחרת הרשומה על שמו בלבד, אין בהן בכדי לגרוע מכוונת השיתוף. הוחלט כי הדירה תחולק בחלקים שווים בין בני הזוג וזאת בניגוד לרישום על שמה של האישה בלבד.