משרדנו זכה בפסק דין במסגרתו ייצג זוג הורים בתביעה לאכיפת הסכם שנחתם בינם לבין בנם ובת זוגו לשעבר. במסגרת ההסכם שנחתם ערב נישואי בני הזוג, הוסכם בין היתר, כי הורי האיש מעניקים לבני הזוג כספים בסך כולל של 300,000 דולר, על מנת לסייע לבני הזוג בראשית דרכם המשותפת, אך בכפוף לכך שאם יחלו בהליכי גירושין, יהא על בני הזוג להשיב את הסכום במלואו להורי האיש.

האישה טענה בבימ”ש כי יש להורות על בטלות ההסכם לאור העובדה כי לא הייתה מיוצגת בעת החתימה על ההסכם, וכי ההסכם נערך ע”י עו”ד שהינו חבר קרוב להורי האיש, עוד טענה האישה כי יש להורות על בטול ההסכם בשל מצג שווא, לפיו היה על הורי האיש לספר לאישה על עברו הפלילי של בנם בטרם חתמה על ההסכם.

pexels-photo-1059109בימ”ש פסק כי בחינה אובייקטיבית של ההסכם, מעלה כי אין מדובר בהסכם המקפח את מי מהצדדים, או כי ההסכם מוטה כנגד מי מהצדדים, וכי דרכו של עולם היא שהורים אשר יש ביכולתם לעשות כן, מסייעים לילדיהם שפוצחים בחיים עצמאיים, וכשבוחרים ילדים לעשות כן עם בני או בנות זוג, אך טבעי כי יבקשו ההורים להגן על זכויותיהם במקרה בו הקשר הזוגי לא יעלה יפה ויתפרק, כך שמשעה שלא קיימת עוד זיקה משפחתית, לא יהנו בני הזוג לשעבר של בנם או בתם מנכסים או מכספים שהם צברו לאורך חייהם ואשר הם בחרו להועיד לילדיהם.

בימ”ש קבע כי לא הייתה כל חובה על הורי האיש לספר לאישה על עברו הפלילי של בנם, וכי ממילא האישה בחרה להישאר עם בנם, מספר שנים גם לאחר שהורשע ונכלא וכי רק לאחר מכן, התערערו היחסים בין בני הזוג לשעבר, ועל כן אין באפשרותה של האישה להבנות מטענה זו.

במסגרת ההסכם, הוסדרה גם מערכת היחסים בין הורי האיש לבני הזוג לשעבר בנוגע לעסק שניהלו בני הזוג בשטח השייך להוריו של האיש. בהסכם נקבע כי ככל והעסק ימשיך להתנהל מהשטח השייך להוריו של האיש, ישלמו בני הזוג להורי האיש אחוז מהכנסות העסק, כל עוד יפעל העסק מהשטח המצוי בבעלות ההורים.

בימ”ש ערך חישוב וקבע כי על בני הזוג לשלם להורי האיש בגין השימוש במבנים בשטח שבבעלותם, סכום שנאמד במאות אלפי שקלים.

כמו כן, נפסקו לאישה הוצאות משפט בסכום של עשרות אלפי שקלים, בגין התנגדותה לאכיפת ההסכם עליו חתמה עם הורי האיש.

כמו כן, במסגרת ההסכם שנחתם אפשרו הורי האיש לבני הזוג להתגורר ביחידת דיור הסמוכה לביתם עד למועד בו יעברו להתגורר בביתם, שהיה באותה עת בשלבי בנייה.

בשנת 2013 התעורר סכסוך בין הורי האיש לאישה שהמשיכה להתגורר ביחידת דיור בסמוך להורי האיש, לאחר שהורי האיש ביקשו כי האישה תפנה את יחידת הדיור, ותעבור להתגורר בביתם של בני הזוג, בו הסתיימה כבר הבנייה, על מנת שיוכלו לאפשר לבתם הצעירה שהייתה באותה עת נשואה ובהריון להתגורר ביחידת הדיור, הסמוכה לביתם.

משרדנו ייצג את הורי האיש בתביעה נוספת שהוגשה לסילוק האישה מיחידה הדיור, ולתשלום דמי שימוש בתק’ בה שהתה ביחידת הדיור שלא כדין. במהלך ההליכים המשפטיים, וכ-4 חודשים לאחר הגשת התביעה ע”י משרדנו ובעקבות הגשת התביעה, הסכימה האישה לפנות את יחידת הדיור שבבעלות הורי האיש, ואילו דמי השימוש שנפסקו היו בגין תק’ ההארכה שניתנה לאישה מעבר להסכמות אליהם הגיעו הצדדים בבימ”ש.

פסק הדין ניתן בתאריך 26 ביולי 2018.