כיצד יש לחשב את זכות בת הזוג בזכויות הפנסיוניות והסוציאליות של בן הזוג אשר פרש מעבודתו לאחר הפרידה?

האשה הגישה תביעה, באמצעות עו”ד אירית רייכמן למתן פסק דין הצהרתי ולסעדים לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ”ה-1995, המסמיך את בית המשפט לתת הוראות מתאימות לביצוע הסכם הגירושין.

0303-04התובעת והנתבע נישאו זל”ז כדמו”י בשנת 1961 והתגרשו בשנת 1998. בחודש פברואר 2005 פרש הנתבע מעבודתו. בהתאם להסכם הגירושין, זכאית התובעת לקבל את חלקה היחסי מזכויות הפנסיה ומזכויותיו הסוציאליות של הנתבע אשר נצברו עד ליום 1.7.95, הוא היום הקובע על פי הסכם הגירושין. עיקר המחלוקת נוגעת לאופן חישובן של זכויות האישה בפנסיה של הנתבע וליתר זכויותיו הסוציאליות ממקום עבודתו, בהתאם לאמור בהסכם הגירושין. לטענת התובעת, יש לחשב את חלקה היחסי בזכויות הפנסיה ויתר הזכויות הסוציאליות של הנתבע על בסיס המשכורת האחרונה שקיבל הנתבע במשרה הבכירה עובר לפרישה. מנגד טוען הנתבע בין השאר, כי התובעת זכאית אך ורק לזכויות הפנסיוניות שנצברו לטובת הנתבע עד למועד שנקבע, וכי הסכום שנצבר נגזר באופן חד משמעי משכר עבודתו של הנתבע נכון ליום 1.7.95.

בית-המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה מן הטעמים הבאים

במקרה דנן, אמנם הסכם הגירושין קובע מפורשות כי האישה תקבל מחצית מסכום הפנסיה ומזכויות הפנסיה של הבעל שנצברו עד ליום 1.7.95.

זכותה של בת הזוג לקבל את חלקה בנכסים או זכויות של בן זוגה מותנה בכך, שבמועד הפירוד כבר הוקנתה לנתבע הזכות לקבלת פנסיה עתידית, ובמסגרת זכויות אלו אף הוקנתה לו – כבר בעת הפירוד – הזכות בעת הפרישה להשתמש במשכורת העתידית שיקבל בסמוך לפני הפרישה לצורך קביעת הפנסיה. אי לכך, גם לתובעת הוקנתה זכות זו, לפי חלקה היחסי.

למסקנה זו נגיע אף אם נבחן את שיקולי הצדק הרלוונטיים. במקרה של תקופת נישואין ארוכה, לא בנקל ניתן יהא לנתק את הקשר בין החיים המשותפים לפני הפירוד לקידומו של בן הזוג בעבודה לאחר הפירוד. בקידום זה כאמור מגולמת גם תרומתו של בן הזוג השני לאורך השנים, ואם כי ודאי יהיו מקרים שהקידום המאוחר כלל אינו קשור לתרומת השנים הקודמות, הנטל להוכיח ניתוק בין הקידום לאחר הפירוד לבין תקופת הנישואין מוטל על הטוען לכך.

כך בענייננו: התובעת והנתבע חיו בצוותא למעלה מ-30 שנה של חיי שיתוף. במהלך אותה תקופה עבד הנתבע מספר שנים לא מבוטל במשרד הממשלתי ועלה בדרגות. על אף שהנתבע כיהן במשרתו האחרונה הבכירה במהלך עשר השנים האחרונות, שהן לגמרי לאחר מועד הפירוד, לא ניתן להפריד בין תקופה מאוחרת זו לבין תקופת החיים המשותפים. טענתו של הנתבע כי לקידום זה תרמה בת זוגתו החדשה, לא הוכחה. הנתבע לא ציין מתי נישא וכמה זמן לאחר מכן מונה למשרה הבכירה; מכל מקום, מן הנסיבות עולה כי לא מדובר בתקופה ארוכה. זאת ועוד, הנתבע לא הביא כל ראיות או עדים לאישוש הטענה כי בת זוגתו הנוכחית היא זו שתרמה לקידום הנוכחי, ולא הרים את הנטל להוכחת טענתו.

לפיכך, זכויותיה של התובעת בגובה הפנסיה שמקבל הנתבע יכומתו לפי ערך משכורתו האחרונה של הנתבע עובר לפרישתו, במכפלת החלק היחסי של מספר שנות השיתוף בהשוואה לכלל שנות עבודתו של הנתבע. הוא הדין באשר ליתר הזכויות הסוציאליות, המגיעות לנתבע בעקבות הפרישה לפנסיה. זאת, מאחר וגם הזכות לקבל את הסכומים האמורים על בסיס משכורתו האחרונה של הנתבע כבר הוקנתה לנתבע – ועל כן, גם לתובעת – כבר בעת הפירוד.