אחת הדרכים לערוך צוואה על פי החוק הישראלי, הינה צוואה בכתב יד.
על פי הוראות החוק, צוואה זו צריכה להיכתב כולה ביד המצווה, כמו כן, הצוואה צריכה לשאת תאריך וחתימה של המצווה. נשאלת השאלה האם כל מכתב שכותב המצווה וחותם עליו ייחשב כצוואה? מה הוא קו הגבול?
מקרה שהגיע לבית המשפט המחוזי בתל אביב דן בעיזבונו של מנוח אשר הותיר אחריו אישה וילדה ושני ילדים נוספים מנישואיו הראשונים.
המנוח ערך שנים רבות לפני פטירתו צוואה בעדים בה הוריש את כל עיזבונו לאשתו אשר לאחר פטירתו הגישה האישה בקשה לקיום אותה צוואה.
ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים התנגדו לצוואה וטענו כי החתימה על הצוואה מזוייפת והצוואה אינה משקפת את רצונו של המנוח היות ונערכה תחת כפיה ואילוץ מצד האישה.
בנוסף, ילדיו של המנוח הציגו מסמך הכתוב בכתב ידו של המנוח וחתום על ידו ולטענתם מסמך זה מהווה צוואה בכתב יד.
על המסמך היה כתוב "הצהרה, אני הח"מ אמור לשנות את הצוואה בדבר הרכוש המשותף גם לטובת שני הילדים שלי".
האישה טענה שהמסמך כלל לא מהווה צוואה מאחר שאין בו הוראות ברורות ומדובר לכל היותר בהצהרת כוונות של המנוח שבעתיד ישנה את הצוואה.
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדת האישה וקבע שהמסמך לא מהווה צוואה.
ילדי המנוח לא השלימו עם פסק הדין והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי בחן את טענות הצדדים והגיע למסקנה זהה כי המסמך אינו יכול להיחשב צוואה היות ואינו עונה על ההגדרה הבסיסית של צוואה – אין בו כל ציווי ואין בו פירוט של היורשים.
דרישה מקדמית ובסיסית לעריכת כל צוואה, היא הכוונה לערוך צוואה באמצעות פעולה זו ולא רק להביע כוונה עתידית לערוך צוואה.
במסמך ישנה הצהרת כוונות עתידית לשנות את הצוואה בלבד. אם כוונת המנוח הייתה לשנות כבר במסמך זה את צוואתו, הוא היה קובע במסמך מי יורשיו והעדר קביעה זו
בתוספת כותרת המסמך "הצהרה" ולא "צוואה", מלמדת בבירור שמדובר בהבעת כוונה עתידית ולא בקביעת הוראות מצוות.
על פי החוק, הוראות צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה, בטלה.
בית המשפט הוסיף כי במסמך כתב המנוח שילדיו גם אמורים לקבל מ"הרכוש המשותף". לא כתוב מה יהיה חלקם ואין כל "חזקה" שהכוונה שהם יירשו בדיוק כמו האישה דהיינו שליש כל אחד כפי שטענו ילדיו של המנוח.
ילדיו המנוח למעשה מבקשים שבית המשפט יערוך את צוואת המנוח ודבר זה לא יעלה על הדעת לעשותו.
בנוסף ציין בית המשפט כי אין במסמך כל רמז לביטול של הצוואה הקודמת ולא ניתן לראות במסמך כמבטל את הצוואה הקודמת.
סיכומו של דבר, בית המשפט קבע כי המסמך אינו בגדר צוואה אלא מדובר בהצהרת כוונות עתידית ומעורפלת, ולא ניתן ליצוק תכנים חיצוניים למסמך ולהפוך אותו לצוואה.
