באילו מקרים בתי המשפט בישראל יכירו בפסקי דין שניתנו בחו"ל?

באילו מקרים בתי המשפט בישראל יכירו בפסקי דין שניתנו בחו"ל?

על פי חוק אכיפת פסקי חוץ התשי"ח-1958 לפסק דין זר אין כוח משפטי מחייב ועליו לעבור הליך משפטי נוסף אשר יעניק לו "אשרת כניסה" למשפט הישראלי. לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הגיע מקרה מענין של בני זוג שהינם תושבי ואזרחי צרפת, שערכו שני הסכמים אשר קיבלו תוקף משפטי, אחד בישראל והשני בצרפת.

מדובר בבני זוג יהודים שנישאו כדת משה ובמהלך השנים היגרו לצרפת יחד עם שני ילדיהם המשותפים. לאחר יותר מעשור, החליטו הצדדים להיפרד והגיעו לישראל על מנת להסדיר את הגירושין. 

הצדדים חתמו בישראל על הסכם גירושין אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ("ההסכם הישראלי"). במסגרת ההסכם הסדירו הצדדים את ענייני הגירושין והרכוש אשר קבע כי על האיש להעביר כספים לאישה במסגרת איזון המשאבים ביניהם. בו ביום שאושר ההסכם, התגרשו הצדדים זמ"ז.

ימים אחדים לאחר אישור ההסכם הישראלי וגירושי הצדדים, חזרו השניים לצרפת וחתמו על הסכם גירושין נוסף שאושר בבית המשפט בוורסאי שבצרפת ("ההסכם הצרפתי"). ההסכם הצרפתי התייחס גם הוא לנושא הרכוש וקבע כי אין חובות בין הצדדים והסדיר בנוסף את סוגיית המזונות ומשמורת שבהסכם הישראלי לא ניתנה התייחסות לגביהן.

האישה הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בצרפת, לאכיפת פסק החוץ הישראלי בצרפת. האישה טענה, כי יש לאכוף את ההסכם הישראלי ושההסכם הצרפתי מתייחס רק לרכוש הצדדים שנמצא בצרפת. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת האישה וקבע כי הצדדים החליטו לוותר על ההסכם הישראלי והחליפו אותו בהסכם הגירושין הצרפתי, ובהתאם לאמור בהסכם הצרפתי, אין למי מהצדדים כל חוב ו/או זכות האחד כלפי משנהו.

האיש מנגד הגיש שתי תביעות לבית המשפט, אחת ליתן פסק דין המצהיר כי ההסכם הישראלי בטל, והשנייה להורות על אכיפת פסק החוץ של בית המשפט המחוזי בצרפת. בית המשפט בישראל, קיבל את טענות האיש וקבע כי יש לאכוף את פסק דין של בית המשפט המחוזי בצרפת.

בית המשפט הבהיר כי לצורך קליטת פסק החוץ אין בית המשפט בוחן את תכנו של פסק הדין והמסקנות אליהם הגיע בית המשפט, אלא האם התקיים הליך תקין,  ובכלל זה בוחן הוא אם ניתנה לבעלי הדין אפשרות לטעון טענותיהם, האם לבית המשפט הייתה סמכות ליתן פסק דין וכיוצ"ב.

בהתאם להוראות החוק, פסק דין זר ייאכף בישראל אם הוכח לבית המשפט כי הוא הושג במרמה, האפשרות שניתנה לנתבע לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן פסק הדין, לא הייתה לדעת בית המשפט סבירה, הפסק ניתן על ידי בית המשפט שלא היה מוסמך ליתן אותו על פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי החלים בישראל וכן כאשר הפסק נוגד פסק דין אחר שניתן באותו ענין בין אותם בעלי דין ושעודנו בר תוקף.

בית המשפט קבע כי ההליך שתנהל בבית המשפט המחוזי בצרפת התנהל באופן תקין וללא רבב. בית המשפט אמנם סבר כי פסק הדין הצרפתי סותר את קיומו של פסק הדין הישראלי אולם האישה הייתה מודעת לקושי בקיומו של ההסכם הישראלי לאחר שנחתם גם ההסכם הצרפתי ובהמשך להסדרים שנקבעו בו, והיא זו אשר הניחה שאלה זו בפני בית המשפט בצרפת אשר קבע לאחר בחינת טענות הצדדים כי ההסכם הצרפתי בא במקום ההסכם הישראלי.

שיתוף:

פוסטים נוספים

יצירת קשר

נגישות

הרשמו לניוזלטר של אירית רייכמן ושות' - משרד עורכי דין

רוצים להתעדכן בפסקי דין חדשים ופרשנויות בתחום דיני המשפחה והגירושין? הירשמו לניוזלטר שלנו ותקבלו את כל החדשות ישירות למייל.